|
לאחר כשנתיים מאכלוס המעברה ולאחר הרבה מאמצים, ויכוחים ומכתבים החלו בפינוי המעברה בסוף שנת 1957. אך לא היה קל הדבר, תל-מונד בהיותה תחת חסות מועצה אזורית הדר השרון, הייתה מוגבלת בשטחים. חיסול ופירוק המעברה הגיע כתוצאה מהקצאת שטח ובניה חדשה. השטח הראשון שנקבע לבניה נקרא "הדר חיים", על שם ההדרים שחיים בישוב. כיום נמצא אזור זה בתל-מונד ברחובות הגלבוע, גולן, מסדה, תאנה, כרמל.<br>במקום נבנו ע"י הסוכנות כ-200 יחידות דיור. הבתים שנבנו היו בתים בעלי חדר אחד שגודלו 24 מ"ר שכללו מטבחון ומקלחת ושירותים מחוץ לחדר, הבית היה קטן אך הוקם על דונם אדמה.<br>כ-200 משפחות איכלסו כבר בתחילת 52' את "הדר חיים", משפחות בנות 4 - 10 נפשות קיבלו דירות בנות חדר וחצי. עם פינוי 200 המשפחות הראשונות, נראה היה שזקוקים ליחידות רבות נוספות.<br>בשלב השני נבנו כ-70 יחידות נוספות מעל המעברה, בשיכון עובדים. הבתים החדשים שנבנו היו עליה ברמה, נבנו בתים דו משפחתיים ובעלי 2 חדרים, מטבחון, מקלחת ושירותים - בתוך הבית. וכן פרט אחד, חשוב לא פחות - הללו חוברו לחשמל. הגל השלישי והאחרון של פינוי המעברה היה כבר קצת מחוץ לישוב ונבנה היכן שנמצא הישוב קדימה היום, בו נבנו צריפים שבדיים מעץ שנקראו "פיו".<br>פינוי המעברה התבצע לפי רישומי הסוכנות. הזכאים הראשונים לפינוי היו אלו שהגיעו ראשונים, כלומר מי שהיה ותיק יותר במעברה הוצא ראשון וכן הלאה.<br>בבניית הבתים עבדו יוצאי המעברה, מי בריצוף, מי בבניה וכו'.<br>קניית הבית עלתה 1,000 לירות למשלם במזומן וכ-1,500 לירות למשלם במשכנתא ל-10 שנים. כל חודש היו אמורים להחזיר כ-10 לירות. משכורת חודשית של פועל בשנת 50' הייתה כ-40 לירות נטו, כלומר 1.20 לירות ליום, ובשנת 51' עלתה ל-2 לירות ליום.<br>אך בעל משפחה לא קיבל חודש ימים עבודה מלאה, אלא שבועיים עבודה, רווק קיבל שבוע עבודה. אך לעומת מעברות אחרות בארץ, מצבה של תל-מונד לא היה נורא וזאת בזכות המושבים החקלאיים שנמצאו סביב וסיפקו עבודה חקלאית.<br>עם פינוי המעברה וקבלת הבית החדש ניתנו לכל משפחה 10 עופות לגידול עצמי, וכן שתילי בוטנים, תפו"א, על מנת לספק את צרכי המשפחה. המדינה עודדה את המושבים בהעסקת פועלים ע"י "דחק", כלומר סיבסדה עובדים שהועסקו במושבים.<br>גם אחרי חיסול המעברה עדיין התנאים הם לא קלים, הבתים היו קטנים, ברובם לא היה חשמל, לא היו כבישים ועדיין היו חיכוכים עם המועצה האזורית.<br>המצב החל להשתפר ב-54', כאשר הופרדה המועצה האזורית ובתל-מונד הוקמה מועצה מקומית שהחלה לדאוג לצרכי המקום בלבד, אך גם אז עדיין היו מריבות וחילוקי דעות, לדוגמא המועצה האזורית לא הסכימה בתחילה להעביר את החינוך לידי המועצה המקומית וזאת בתפיסה שהעולים לא יוכלו לדאוג לרמת חינוך נאותה, אך כעבור 3 שנים נפרדו בתי הספר והחינוך המשותף, ובתל-מונד נבנה בי"ס חדש.<br>מתוך: דרורי אפרת, 1996, עבודת סמנריון בלימודי א"י - המעברה בתל מונד, מכללת בית ברל.
הדפסה | תגובה