|
אנשי המעברה קיבלו עבודה דרך הלשכה אשר בתל-מונד. אנשי הלשכה היינו, חבר בוועדה הסוציאלית והוא עובד בשיתוף פעולה עם לשכת הסעד.<br>המצב בתל-מונד היה באופן יחסי יותר טוב מאשר במקומות אחרים. באותה תקופה הייתה הארץ ללא תעשיה כמעט ובתל-מונד היו הפרדסים, אשר נתנו לתושביה הרבה מאוד עבודה. אמנם אי אפשר להגיד שהעבודה סופקה לכל אחד ובאופן קבוע. העולים היו צריכים להסתפק במספר מצומצם של ימי עבודה בהתאם למספר הנפשות במשפחה. בדומה לתקופת הקמתה של תל-מונד היה על הוועד של פועלי המקום לווסת את העבודה ולחלקה לפי קנה מידה מסוים, כך היה גם בימים הגדולים האלה של קליטת העלייה.<br>מאז היווסדה של המעברה נתחלפו מספר מנהלים, אולם העובדת הסוציאלית לא התחלפה וכן מדריכה שעבדה בשיתוף עם העובדת סוציאלית.<br>מזכיר הלשכה שבמעברה היה עובד הדרכתי יותר מטכני. עולים שיצאו מצורת חיים מסוימת והתגלגלו לחיים אחרים, זקוקים להדרכה לאן ואין לפנות עם כל עניין. המזכיר, בהיותו אחד מתושבי המעברה, חי את חייהם של העולים, יכול לתת לעובדים מבחוץ תמונה מעמיקה מהנעשה בתוך תוכי העדה.<br>במעברה היה צרכניה, ואין בה מקום לסידורים קונסטרוקטיביים אולם ליד המעברה היה צריף של המועצה האזורית שהפכו אותו לשתי חנויות.<br>מתוך: דרורי אפרת, 1996, עבודת סמנריון בלימודי א"י - המעברה בתל מונד, מכללת בית ברל.
הדפסה | תגובה